תרופות וטיפולים במ"ג

7) התכווצויות בבטן ואי נוחות במעיים.

8) שלשולים.

9) אי נוחות בעור.

מה עושים אם מחסירים מנה של מסטינון?

חשוב לקחת מסטינון כפי שנקבע בזמנים קבועים. אם מחסירים מנה תוך שעה מהזמן, יש לקחת את התרופה ולהמשיך בשאר המנות כמתוכנן. אם מחסירים יותר משעה יש לקחת את התרופה מיד, ואז לחכות 3-4 שעות, לפני ההמשך המתוכנן.

 מספר גורמים שצריך להביא בחשבון כשלוקים מסטינון:

1) בדוק תופעות לוואי.

2) קשה לקבוע מינון אופטימלי. רשום תגובותיך לאחר כל מנה כדי לעזור לרופא.

3) הייה ער לקשיי נשימה, בליעה ודיבור, אם חולשת השרירים חזקה, פנה לרופא כדי לקבוע אם החולשה נגרמה מהרעלת הכדורים או מהמיאסטניה עצמה.

4) רשום תמיד מתי לקחת לאחרונה מסטינון כדי למנוע החסרת מנה.

5) שמור תמיד עתודה של כדורים.

6) כשאתה מטייל או נמצא מחוץ לבית, אל תשכח לקחת אתך כדורים בתיק הצמוד אליך!

7) חשוב: יש להיזהר מ "מינון יתר" ויש לדעת ש "יותר מדי" זה כמו "פחות מדי", בשני המקרים ישנה חולשת שרירים.

מסטינון ארוך טווח:

הינו כמוסה של מסטינון הפועלת במשך פרק זמן ארוך ע"י שחרור איטי של החומר הפעיל. מופיע בצורת קפסולות מוארכות (כהות) של 180 מ"ג. בד"כ לוקחים אותו לפני השינה כך שהחולה לא צריך להתעורר לקחת כדור בלילה.

האפשרות להשיג את המסטינון ארווך הטווח בארץ היא מוגבלת  היות והתרופה "אינה רשומה בארץ" לכן היבואן אינו יכול להביא אותה ויש להגיש בקשה מיוחדת למשרד הבריאות לגבי כל טיפול.

המסטינון מופיע גם כ "סירופ" לשימוש ילדים וחולים שאינם מסוגלים לבלוע.

 תופעות לוואי של מסטינון ארוך טווח:

כמו של מסטינון רגיל, יתכן בתדירות גבוהה יותר.

מה צריך לקחת בחשבון בשימוש במסטינון ארוך טווח?

1) אסור לכתוש.

2) אסור להחליפו במסטינון רגיל.

3)  הציפוי יכול להיות מופרש (בשרותים), אבל אין זה אומר שהתרופה לא נספגה.

פרדניזון

סטרואיד, תרופה סינתטית שנלקחת דרך הפה, דומה להורמונים טבעיים המיוצרים ע"י קליפת בלוטות האדרנליות של האדם. התרופה קיימת במינון של 5 ו -20 מ"ג. הגוף תלוי בהורמונים הנקראים קורטיקוסטרואידים או "סטרואידים". בזמן מתח, כאשר פרדניזון נלקח במינון גבוה יותר מ 20- מ"ג ביום במשך יותר משבוע, הייצור הטבעי של הורמוני האדרנל יורד, זה נקרא "דיכוי אדרנלי". לאחר מכן, אסור להפסיק לקחת פרדניזון בבת-אחת, אלא רק ע"י ירידה הדרגתית במשך מספר חודשים, כדי לתת לבלוטת האדרנל את ההזדמנות "להתעורר" ולהתחיל לייצר הורמונים מחדש.

לפרדניזון יש הרבה תופעות לוואי שליליות, הקשורות בדרך כלל במינון ובזמן שהתרופה נלקחת. יכול להיות שינוי במצב הרוח, תוספת משקל, התנפחות, הפחתת עמידות למחלות, הגדלת רגישות לסכרת, לחץ-דם גבוה, אוסטופרוזיס, גלאוקומה, קטרט בעדשות העין וכיב קיבה. במיאסטניה קיימת גם האפשרות של חולשה במשך השבועיים הראשונים של הטיפול (ואף מעבר לכך) והדבר מחייב מעקב.

כדי למנוע חולשה זו, ישנם רופאים המתחילים בטיפול במינון נמוך ובהדרגה עולים לכמות המומלצת של 50-60 מ"ג ליום למשך מספר חדשים. שיפור בחוזק השרירים בדרך כלל מתרחש במשך מספר שבועות, אך יכול לקחת גם במשך חודשים. בכדי להפחית ההזדמנות לתופעות לא רצויות, ניתן טיפול הדרגתי של נטילת התרופה פעם ביומיים, כך שבעצם כמות כפולה ניתנת בכל יומיים במשך מספר חדשים. מיד כשאפשרי הדבר (3-12 חדשים), מפחיתים את מינון התרופה לאט מאוד במשך מספר חודשים, למינון קבוע לזמן ארוך (אידיאלי 5-10 מ"ג), שבו הסימפטומים של המיאסטניה תחת דיכוי. הטיפול בפרדיניזון הינו לזמן ארוך שנמשך שנים.

כ - 30% מחולי המיאסטניה, בעלי מינון גבוה של פרדניזון, מראים שחרור מהתלות בתרופה ו- 50% אחרים נשארים עמה אך עם שיפור ניכר. אחד מארבעה חולים קיבל סיבוכים רציניים מהתרופה. מקבלי פרדניזון צריכים לשים לב למשקלם, להיות פעילים, לאכול אוכל מאוזן, רב בחלבונים, סידן, אשלגן ומועט במלח, סוכר ושומן. יש להימנע מלהתערבב בקהל גדול במקום סגור, כדי להימנע מזיהומים, ולבקר אצל הרופא אחת לחודש.

אימורן

אימורן היא תרופה המדכאת את המנגנון החיסוני בצורה כזאת שהיא מפחיתה את כמות הנוגדנים בדם, וביניהם גם את אלה התוקפים את הקולטנים (הרצפטורים) של האציטילכולין בצמתי העצבים לשרירים. בכך יכולים קולטנים פגומים להשתקם ולפעול מחדש להעברת האותות העצביים.

אימורן, אם הוא משפיע כהלכה (ואין הכרח כי הוא פועל על כולם), יגרום בד"כ לשיפור התפקוד, להפחתת חומרת הסימפטומים של המיאסטניה, יפחית את השימוש בפרדניזון ואת הצורך בהחלפת הפלזמה. יש צורך לקחת בחשבון כי לעתים יהיה השימוש באימורן לכל החיים.

אימורן נמצא בשימוש רב באירופה לחולי מיאסטניה. בארה"ב נכנס לשימוש מאוחר יותר כליווי להחלפת פלסמה. השימוש הוא בעיקר לחולים שאינם סובלים או אינם מגיבים לפרדניזון, או כתוספת להקטנת מנת הפרדניזון שחולה צורך. התופעות הבלתי רצויות של האימורן שכיחות פחות משל הפרדניזון אבל יכולות להיות מאוד חמורות. זו תרופה אסורה לנשים בהריון, או לכאלה שיכולות עדיין ללדת, מכיוון שיכולה לגרום לדפורמציות עובריות. יש לעשות ספירת דם מלאה כל שבוע בהתחלת הטיפול כדי לגלות ירידה מהירה במספר הכדוריות הלבנות והאדומות בדם, ובדיקות פעילות כבד כדי לגלות רעילות. לפעמים מתרחשת ריאקציה מערכתית בשבועות הראשונים לטיפול, הכוללת חום, בחילות, הקאות, אבדן תיאבון, כאבי בטן ואז יש להפסיק את לקיחת התרופה.

בעוד שרוב התופעות הלא רצויות ניכרות מיד בהתחלה, השיפור והתופעות הרצויות נצפות רק אחרי מספר חדשים ובדרך כלל הן איטיות.

תופעות לוואי:

1) חום, התקררות, "גרון אדום".

2) כאבים בפרקים ובשרירים.

3) עייפות וחולשה בלתי שגרתיים.

4) כאבי בטן, בחילות והקאות במצב חמור, לכן רצוי לאכול מספר פעמים ביום אוכל יבש כמו קרקרים או טוסטים.

5) דימום בלתי שגרתי.

6) צבע צהוב בעור ובעיניים (נדיר).

7) פגיעה בסדירות הוסת.

8) שיעול וקוצר נשימה.

9) פצעים ופטריות בפה ובשפתיים.

10) דם בשתן או כאבים בעת מתן שתן.

רצוי לאחסן את התרופה רחוק ממקור חום או מאור

יש סכנה לתפקודי האנזימים בכבד, ולכן יש לעשות בדיקות דם קבועות.

המינון של אימורן נע בין 100-200 מ"ג ליום. אין לשנות את המינון ללא הוראות רופא.

פלסמהפרזיס

סרטוני וידאו על פלזמה פרסיס !

עצות למטופלי פלזמה פרסיס

החלפת פלסמה בדם, הנעשית על-ידי הפרדה בין הכדוריות והפלסמה (הנוזל). נוזל הפלסמה מוחלף בפלסמה קפואה טרייה, אלבומין או תחליף פלסמה. היות ומ"ג הנה מחלה אוטו-אימונית, הרי שהנוגדנים במחזור הדם תוקפים צמתים שבין העצבים והשרירים, וגורמים לחולשת שרירים. הנוגדנים בדם מצויים בעיקר בפלסמה. בעת החלפת הפלסמה, כמות הנוגדנים בדם פוחתת.

מדוע יש צורך בפלסמהפרזיס?

1) כדי לייצב במהירות את הירידה בתפקוד השרירים בעת התקף.

2) כדי לצמצם את חולשת השרירים.

3) אם הטיפול השגרתי אינו עוזר, יש לבצע פלסמהפרזיס.

תופעות לוואי אפשריות:

אף-על-פי שהתהליך בטוח יחסית, יש כמה סיכונים. השגחה מתמדת, באמצעות מכשיר מוניטור, בעת הטיפול, תפחית את הסיכונים. החולה יתבקש לדווח אם הוא מרגיש קהות חושים, עקצוצים בפה, בעיניים, באצבעות הגפיים, התכווצויות בגפיים, סחרחורות ובלבול חושים - כל אלה עלולים להצביע על ירידה ברמת הסידן או האשלגן שבדם.

שים-לב:

1)  פלסמהפרזיס אינה מרפאה מיאסטניה גרביס. תפקידה הוא לצמצם זמנית את כמות הנוגדנים המתרבים במפגש העצבים עם השריר. התהליך אינו מונע את היווצרותם של נוגדנים נוספים. לפיכך, נוסף לטיפול זה, יש ליטול תרופה דוגמת פרדניזון או אימורן לשם דיכוי ייצורם של הנוגדנים.

2)  על החולה להביא בחשבון שהוא יימצא בחוסר תנועה במשך שעתיים-שלוש. רצוי לפיכך לאכול לפני הטיפול ולרוקן את שלפוחית השתן. יש מטופלים החשים תשישות בגמר הטיפול. לפיכך יש לדאוג למלווה, שיחזיר את המטופל מבי"ח.

3)  יש חולים המתאשפזים כדי לקבל את הטיפול, המדובר לרוב בחולים המקבלים סידרה של כ- 5 טיפולים במשך כ - 10 ימים. יש חולים המקבלים את הטיפול ללא אישפוז אחת למספר שבועות. משך הטיפול הוא אישי, והרופא ידריך את המטופל בעניין זה.

4)  בפעמים הראשונות תיתכן הרגשה משונה, בגלל החשש מפני הטיפול. התחושה תיעלם עם הזמן. כדי להפחית את החשש, רצוי לשוחח עם אדם שעבר את הטיפול, עם הרופא, עם עמותת מיאסטניה גרביס או עם האחראי על הפלסמהפרזיס. הבנת התהליך תצמצם את החששות ותעזור למטופל לעבור את הטיפול ללא התרגשות מיותרת.

הוצאת בלוטת התימוס (THYMECTOMY)

בלוטת התימוס נמצאת בחלק העליון של החזה, מאחורי מצם החזה (sternum). היא מעורבת בהתפתחות המערכת החיסונית, במיוחד בשנות החיים הראשונות, והיא מאפשרת לגוף להתגונן מפני זיהומים. בלוטת התימוס מייצרת תאים מסוימים, הנקראים T Cell lymphocytes, הממלאים תפקיד מכריע במערכת החיסונית.

בלוטת התימוס של החולים עשויה לפעול באופן תקין לחלוטין, אך היא עלולה גם לייצר כמות לא-סבירה של תאים, תופעה שנקראת thymic hyperplasia ויתכן גם מצב שקיים בו גידול בתימוס (thymoma) , שלרוב הנו גידול שפיר. כדי לקבוע את מצב הבלוטה, הרופא עשוי לבקש צילום רנטגן מיוחד, כגון CT של בית-החזה.

הניתוח להסרת התימוס אינו חידוש בטיפול בחולי מיאסטניה. הניתוח הראשון בוצע על-ידי דר' John Balock בשנות השלושים, ומאז בוצעו ניתוחים רבים כאלה בכל רחבי העולם, כחלק מהטיפול המוצע. אין זה אומר שכל חולה חייב לעבור ניתוח כזה. ברוב המרכזים הרפואיים המתמחים בטיפול במיאסטניה, הניתוח מוצע רק לנערים מתבגרים או לחולים צעירים, אלא אם כן קיים חשד לגידול אצל חולה מבוגר. במקרה זה מבצעים את הניתוח בלי קשר לגיל החולה, כל עוד הוא מועמד סביר לניתוח.

ברגע שהחולה קיבל את ההחלטה, בהתייעצות עם הרופא המטפל, שיש לעבור את הניתוח, החולה מופנה לרופא-מנתח. המנתח בודק מחדש את התצלומים, ואם גם הוא משתכנע שאכן יש צורך לנתח, מתחילים הליכי האשפוז. המנתח מחליט איזו היא טכניקת הניתוח הטובה ביותר לאותו חולה.

אפשר לבצע את הניתוח בשתי דרכים: שיטה אחת היא פתיחת פתח באשור עצם החזה (trans-sternum). ברגע שעצם החזה נחשפת, מפצלים אותה כדי להגיע לבלוטת התימוס ולהסירה. השיטה האחרת היא פתיחת פתח אופקי בבסיס הצוואר (transcervical), מעל עצם החזה ודרכו מסירים את הבלוטה.

כחלק מההכנות לניתוח, עובר החולה בדיקות דם ושתן ונבדקים כוח השרירים והיכולת שלהם לנשום, כדי שיהיה אפשר להעריך את תקופת ההחלמה שלאחר הניתוח. לפני הניתוח, תלמד אחות את החולה כיצד לנשום ולהשתעל ותדריך אותו כיצד להתהפך במיטה ולבצע תרגילי התעמלות ברגליים.

ההכנות הללו נועדו להקטין את הסיכונים והבעיות שלאחר הניתוח. החולה חייב לתרגל נשימות עמוקות, שיעול ותרגילי רגליים, וכן דרכים לשנות את תנוחתו במיטה, כדי שיהיה לו קל יותר אחרי הניתוח. במסגרת ההכנות לניתוח, יבקר אחד הרופאים המרדימים אצל החולה. הרופא המרדים זקוק למידע על בעיות רפואיות אחרות של החולה, כגון אלרגיות, ועל התרופות שהחולה מקבל, והוא ידון עמו בשיטות ההרדמה. החולה לא יקבל מזון או נוזלים אחרי חצות ליל הניתוח או ביום הניתוח עצמו. ייתכן שלא יקבל ביום הניתוח אפילו את התרופה נגד מיאסטניה. לפני הניתוח יקבל החולה זריקה העשויה לגרום להרפיית שרירים, לנמנום וליובש בפה.

אחרי הניתוח, ישהה החולה בחדר התאוששות במשך שעה עד שלוש שעות. כאשר תסוג ההשפעה של חומר ההרדמה, יועבר המנותח למחלקה. בשלב זה יינתנו לחולה תרופות ונוזלים על-ידי עירוי לתוך הווריד (intravenous). כמו בכל ניתוח, החולה עלול להרגיש אי-נוחות או כאב. יש להודיע על כך לאחות, שתוכל לתת לחולה, בהתייעצות עם הרופא, תרופות נגד כאבים.

נשימות עמוקות, שיעול ושינוי תנוחה לעיתים קרובות חיוניים בתקופה שלאחר הניתוח. בתקופה זו ייערכו גם מדידות של כוח השרירים והיכולת הנשימתית. מדידות אלה נועדו לקבוע את כמות התרופות נגד מיאסטניה שעל החולה לקבל.

כמה מהמנותחים יחושו חולשה מוגברת בשרירים. כל החולים נמצאים במעקב צמוד של צוות בית-החולים, ולכל חולה תיקבע תוכנית טיפול לפי התקדמותו האישית.

ברגע שיהיה מסוגל לשתות בכוחות עצמו, ינותק העירוי, ומזון קשה יוחזר בהדרגה לתפריט. כמו-כן יחזור החולה לקבל תרופות דרך הפה. משך תקופת השהות בבית החולים שונה אצל כל חולה.

ניתוח להסרת בלוטת התימוס עשוי להקל במידת החומרה של סימני המיאסטניה, אך ההקלה שונה אצל כל חולה. ייתכן שיפור במצב השרירים ותיתכן אפילו היעלמות החולשה. ההיעלמות יכולה להיות זמנית או תמידית. היעלמות תמידית פירושה שסימני המחלה נעלמים אף שאין החולה מקבל תרופות. החולה מצפה כמובן לתוצאות מיידיות לאחר הניתוח. יש להבהיר לו שהשיפור עשוי להתרחש רק כעבור חודשים אחדים או אפילו שנים. לעומת זאת ישנם חולים שלא יחול אצלם כל שיפור בעקבות הניתוח.

טיפול תוך ורידי באימונוגלובולינים (IVIG)

ד"ר ענת אחירון,

המרכז לטרשת נפוצה, בי"ח שיבא, תל-השומר

מיאסטניה גרביס הנה מחלה אוטואימונית בה נוצרים נוגדנים כנגד הקולטן לאצטילכולין במעבר עצב-שריר. נוגדנים אלה פוגעים בפעילות התקינה של הקולטן ועלולים להביא להריסתו, בעקבות זאת מתפתחות התופעות הקליניות הידועות של המחלה כגת חולשת שרירים, התעייפות מהירה, ראיה כפולה, קשיי בליעה, קשיי דיבור, קשיי לעיסה ולעיתים אף קשיי נשימה.

לפיכך, מטרת הטיפולים במיאסטניה גרביס היא להביא לירידה ברמת הנוגדנית לקולטן לאצטילכולין.

בשנים האחרונות דיווחו מספר חוקרים על הצלחת טיפול תוך ורידי באימונוגלובולינים בחולים עם משבר מיאסטני שלא הגיבו לטיפול סטרואידלי או כימוטרפי.

אימונוגלובולינים הם חלבונים המיוצרים בגוף, ומהווים חלק ממערכת החיסון. הטיפול הראשון באימונוגלובולינים שהופקו מדם אדם לטיפול במחלות חסר חיסוני נעשה בנשנות ה-50. לאורך השנים נמצא הטיפול יעיל במחלות שונות של מערכת החיסון. Gajdos וחבריו, היו הראשונים שדיווחו על טיפול באימונוגלובולינים ב-5 חולי מיאסטניה גרביס. ב-4 חולים נצפה שיפור משמעותי תוך 15-10 יום ממתן הטיפול, והם נשארו יציבים למשך 25 יום. Fateh-Moghadam וחבריו, דיווחו על 4 חולים מיאסטנים אשר השתפרו לאחר טיפול תוך-ורידי באימונוגלובולינים. Ippoliti וחבריו , טיפלו ב-7 חולים מיאסטנים ע"י מתן תוך-ורידי של אימונוגלובולינים. ב-6 חולים היה שיפור אשר אפשר הורדה של הטיפול האימונוסופרסיבי. (מדכא את המערכת החיסונית). Devathasan וחבריו, דיווחו על שיפור לאחר טיפול בחולה מיאסטני קשה. Arsura וחבריו טיפלו ב-12 חולים עם התלקחות מיאסטנית באימונוגלובולינים וצפו שיפור ב- 11 מתוכם אשר החל ביום השלישי ונמשך בממוצע כ-8 שבועות. אותם מחברים דיווחו על אפקט בטיפול במנות חוזרות של אימונוגלובולינים ב-9 חולים מיאסטנים עם התלקחות חריפה. סך הכל נתנו החוקרים 23 "קורסים" של אימונוגלובולינים, ומתוכם 20 הביאו לשיפור אשר החל בממוצע לאחר 4.3 ימים מתחילת הנתינה ונמשך בממוצע 106.6 ימים.

בעקבות עבודות אלו התחלנו גם אנו בטיפול תוך-ורידי של אימונוגלובולינים בחולים עם מיאסטניה גרביס. הטיפולים ניתנו לחולים במצב חריף של המחלה בדומה לטיפול בפלסמהפרזיס. בכדי למנוע החמרה חוזרת, וכדי לאפשר הורדת מינון טיפול סטרואידלי או ציטוטוקסי (אשר לאורך זמן נושאים עמם תופעות לוואי רבות), ניתנו בהמשך טיפולים חוזרים אחת ל 6-8 שבועות. הטיפול באימונוגלובולינים הביא לשיפור בתופעות הקליניות ולירידה ברמת הנוגדנים לקולטן לאצטילכולין ובמקביל אפשר הורדת המינון בתכשירים סטרואידלים וציטוטוקסיים.

 מנגנוני פעולה

קיימים מספר מנגנוני פעולה היכולים להסביר את יעילות הטיפול באימונוגלובולינים במיאסטניה גרביס:

1) התקשרות ישירה של האימונוגלובולינים לנוגדנים כנגד הקולטן לאצטילכולין.

2) אימונוגלובולינים הניתנים בעירוי, מפריעים לקישור הנוגדנים בדם החולה לאתרי הקשירה על הקולטן לאצילכולין.

3) טיפול באימונוגלובולינים נמצא כמעכב של פעילות מערכת המשלים. מערכת זו דרושה כדי להביא להרס הקולטנים לאצטילכולין. ע"י עיכוב פעילות מערכת המשלים, יכול הטיפול למנוע את הרס הקולטנים.

4) ירידה ביצור נוגדנים לאחר מתן אימונוגלובולינים, מתווכת ע"י נוגדנים אנטיאידיוטיפים Anti-idotype antibodies המצויים בתכשיר.

5) עליה בתאי T מדכאים.

6) השפעה על יצירת ציטוקינים: נמצא כי אימונוגלובולינים יכולים להביא למודולציה ביצור ציטוקינים ולעיכוב הפרשה של ציטוקינים דלקתיים הקשורים לתגובה חיסונית תאית.

תופעות לוואי

תופעות אלרגיות למתן תוך-ורידי של אימונוגלובולינים הן נדירות. חולים חסרי IgA (שכיחות באוכלוסיה: 1:800), יכולים לפתח תגובה אלרגית קשה למתן תוך-ורידי של אימונוגלובולינים, ולפיכך טרם מתן התרופה נבדקת רמת נוגדני ה-IgA בכל חולה.

התכשיר יכול להכיל צברים בעלי פעילות כנגד-משלים אשר יכולה להביא לסימפטומים הכוללים צמרמורת, בחילה, הסמקה, הרגשת לחץ בחזה וקשיי נשימה. ניתן למנוע את היווצרות צברי האימונוגלובולינים ע"י שימוש בחומרים מיצבים כמו מלטוז בתכשיר עצמו. כמו כן מתן העירוי במשך מספר שעות יכול להוריד את אפשרות התפתחות התופעות הוזומוטוריות.

תכשירי האימונוגלובולינים נבדקים לפני הנתינה לנוכחות של Hepatitis A, Hepatitis B, ו- HIV-1 (אידס). העברה של נגיף ה - Hepatitis B דווחה לאחר תוספת חומר מזוהם בנגיף במהלך תהליך היצור. בארה"ב לא דווחו מקרים של Hepatitis B לאר מתן תוך-ורידי של אימונוגלובולינים. אנטיגן השטח של הוירוס Hepatitis B לא נמצא ב COHN fraction II של הפלסמה המשמשת להכנת האימונוגלובולינים. בנוסף, הרמה הגבוהה של נוגדנים ל Hepatitis B בתכשיר, יכולה כשלעצמה לשמש כהגנה בפני זיהום.

בשנים 1994- 1983- דווחו 17 מקרים של העברת Hepatitis C - HCV ע"י מתן של אימונוגלובולינים. תכשירים אלה יוצרו ללא תהליך של אינאקטיבציה וירלית במהלך היצור. מאז 1994/5 תהליך ייצור האימונוגלובולינים כולל שלב נוסף של אינאקטיבציה של וירוסים בעלי מעטפת שומנית.

נגיף ה- (HIV-1) אידס לא בודד מעולם מתכשירי האימונוגלובולינים אשר הכילו נוגדנים כנגדו, השימוש באתנול קר בזמן ההפרדה ליצור התכשיר, מביא להרחקה יעילה של הוירוס, ומוריד את ההדבקה בשיעור של 10¹⁵. אפילו תוספת של הוירוס לסרום לפני תהליך ההפרדה מביאה להוצאתו בתכשיר הסופי. Tedder וחבריו, נתנו ל- 19 חולי המודיאליזה עם נוגדנים ל- HIV-1 אימונוגלובולינים, ומצאו העלמות של נוגדנים אלה ללא הפיכה של HIV-1 seroconversion. במחקר רטרוספקטיבי דווח על הארעות של aseptic meningitis עם כאבי ראש קשים בשיעור של % 11 מחולים שטופלו באימונוגלובולינים למחלות אוטואימוניות שונות. סיבוך זה היה שכיח יותר בחולים עם היסטוריה קודמת של כאבי ראש מיגרנוטיים.

תופעות לוואי אחרות מופיעות בפחות מ-5% מהמטופלים וכוללות כאבי גב, כאבים בחזה או תחושת מועקה בחזה, חום, כאבי ראש, חולשה, כאבי שרירים, בחילה או הקאות. רוב תופעות הלוואי האלה הן קלות וחולפות מעצמן ובד"כ קשורות למתן מהיר של העירוי.

לסיכום, קיימים כיום נתונים מצטברים לגבי יעילות הטיפול התוך-ורידי באימונוגלובולינים בספקטרום הולך ומתרחב של מחלות נוירולוגיות. העובדה שהתכשיר הנו כמעט חסר תופעות לוואי ויכול לשמש כתחליף או כתוספת לטיפולים בעלי תופעות לוואי כמו סטרואידים, תכשירים ציטוטוקסיים ופלסמהפרזיס מעודדת ודורשת מחקרים נוספים שיבוצעו באופן מבוקר ויוכיחו באופן חד-משמעי את יעילותו.

(מאמרה של ד"ר ע. אחירון הינו תקצור שחולק בכנס העמותה שהתקיים בבי"ח תל-השומר ב- 8.5.97)

תרופות העלולות להחמיר את המ"ג

ד"ר ארנון קרני, המחלקה הנוירולוגית בי"ח הדסה עין-כרם

לפני הצגת רשימת התרופות אשר עלולות להחמיר חולשת שרירים במחלת מיאסטניה גרביס, ברצוני להדגיש מספר עקרונות של נושא זה:

התרופות אשר עלולות להחמיר חולשת שרירים הן כאלו אשר להם יש השפעה על מפגש עצב-שריר.

במרבית המקרים הפסקת טיפול בתרופה כזו מביא להפסקה של ההשפעה הרעה. התרופות אשר יכולות להחמיר או לגרום להופעה ראשונית של חולשת שרירים מיאסטנית שייכות למשפחות שונות מתחומים שונים של הטיפול התרופתי.

מבין קבוצות התרופות השונות שתי קבוצות מצריכות זהירות יתרה.

א. תרופות אנטיביוטיות - לטיפול במחלות זיהומיות.

ב תרופות מרדימות ומרפות שרירים - בעת ניתוח.

לכן יש להתאים טיפול אנטיביוטי מתאים ככל הניתן, ולעיתים קרובות עקב הצורך במעקב רצוף מאשפזים חולי מיאסטניה גרביס לצורך כך.

בעיקר יש להזהר מאנטיביוטיקות מקבוצת האמינוגליקוזידים. מאידך גיסא ישנן אנטיביוטיקות בטוחות:

Synthomycin) Chlorampheniol ; (Septrim, Resprim) - Sulfametoxasole - Trimethoprim )

בעת ניתוח אם ניתן, רצוי להימנע מחוסמי המפגש עצב - שריר, כלומר תרופות מרפות שרירים. במצבים בהם יש חובה להשתמש בהם גם אז יש צורך בניטור צמוד של הפעילות החשמלית של השריר בעת הניתוח.

תרופות רבות אשר נמצאו כמחמירות מיאסטניה גרביס גרמו זאת במקרים בודדים כך שאינן אסורות לחלוטין במחלה זו אך בנטילתן יש להיות ערני לשינויים בכח השרירים.

הרשימה המלאה של התרופות העלולות להחמיר מ"ג.